ביטול פסק דינו של בימ"ש קמא- הקטין לא יוחזר לארה"ב

השופט ישעיהו שנלר :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת קופלמן-פרדו), מיום 18.10.04, בתיק תמ"ש 43220/03.

כעולה מפסק הדין, הצדדים הינם ילידי רוסיה, אשר חיו בישראל משנת 1996 ונישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 1.7.97. החל מחודש דצמבר 1997 התגוררו הצדדים בארה"ב.

ביום 28.9.98, נולד בנם (להלן - הקטין), אשר לו אזרחות אמריקאית ומיום שנולד ועד ליום הבאתו לארץ על-ידי המערערת, ביום 7.9.03, התגורר בארה"ב ומרכז חייו היה שם.

2.         ביום 21.9.03, הוגשה תביעת המשיב, בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן - החוק), להורות על החזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל בארה"ב.

בפסק דינו, שניתן כאמור רק ביום 18.10.04, נעתר בית משפט קמא לעתירת המשיב. הגם שכך, קבע בית משפט קמא כי תנאי לחזרת המערערת יחד עם הקטין לארה"ב, המצאת חוזה שכירות של דירה שעל המשיב לשכור למגורי הקטין והמערערת, וכן הפקדת סך 6,000$ בידי ב"כ המערערת (להלן - התנאים).

3.         המערערת הגישה את הערעור דנן עוד ביום 30.12.04, כששנה לאחר מכן עתרה המערערת לקביעת דיון בערעור, אשר נקבע ליום 9.2.06.

ב"כ המשיב עתר, בהסכמה, לדחיית הדיון למשך כ-45 יום, מהנימוק כי באי-כוח המשיב לא הצליחו, לאחרונה, ליצור קשר עמו, ולכן לא ניתן להעביר את תגובתו לערעור.

לאור האמור נקבע הדיון ליום 27.4.06.

4.         המערערת הגישה עיקרי טיעון ואילו המשיב לא הגישם.

5.         אין חולק כי המשיב לא מימש את התנאים, עד למועד הדיון בפנינו.

6.         בדיון, טען ב"כ המשיב כי המשיב נקלע למצב כלכלי שלא אפשר לו לממש את פסק הדין, וכן כי למשיב התעוררו בעיות בכל הקשור לשהייתו בארה"ב, וכי כיום הוא נמצא ברפובליקה הדומניקנית, " ומנסה אולי בחודשים הקרובים כן להצליח לקבל אשרת שהייה קבועה. אני הסברתי לו את הקושי שנובע מהעובדה שפסה"ד לא מומש במשך תקופה ארוכה...".

בנסיבות אלו, עתר ב"כ המשיב לדחות את הדיון במספר חודשים " אם אפשר לחודש ספטמבר כדי שעד אז הוא יחזיק אשרה ושהיית קבע בארה"ב...".

ב"כ המערערת התנגד למבוקש וטען כי פסק הדין עניינו החזרת הקטין למקום מגוריו דאז בארה"ב, אולם המשיב כלל אינו מתגורר שם. פסק הדין אינו " בבחינת שיק שאפשר להגיש אותו בכל עת", ועל כן עתר ב"כ המערערת לבטל את פסק הדין ולחייב את המשיב בהוצאות.

כן הסביר ב"כ המערערת, כי ליתר ביטחון הגיש בזמנו בקשה לארכה לכב' הרשם, ובגין כך לא נקבע התיק לדיון, טרם המפורט לעיל.

7.         אין מקום לדחיית מועד הדיון בערעור, ודין הערעור להתקבל.

8.         מהותו של החוק, מתן סעד מיידי מעת שהסתבר כי ילד הורחק שלא כדין, ולא בכדי נקבעה בסעיף 12 לחוק, המגבלה בדבר פתיחת ההליכים בפני הרשות השיפוטית או המינהלית, בטרם חלפה תקופה של שנה מתאריך ההרחקה, כפוף לחריג המצוי בסעיף 12 לחוק.

יתר על כן, לא בכדי נקבעו מועדים קצובים הן לקיום הדיון בתביעה לפי החוק [תקנה 295ח' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות)], והן למועד מתן פסק הדין (תקנה 295יג' לתקנות).

לא למותר להוסיף כי תיחום המועדים, הינו בעל חשיבות עליונה, בחינת טובתו של הילד וההשפעה על חייו.